תלישת שיער – טריכוטילומניה
תלישת שיער, או טריכוטילומניה, היא הפרעה המתאפיינת בדחף לתלוש שיער שהאדם מתקשה מאוד להתנגד לו. תלישת השיער יכולה להיות מהראש, גבות, ריסים, זקן, שערות ערווה או שערות במקומות אחרים בגוף.
חלק מהאנשים תולשים מאיזור אחד ואחרים בכמה אזורים.
התלישה התכופה, המתמקדת לרוב באותו אזור או איזורים, גורמת לאובדן כמות גדולה של שיער, כך שלרבים מהסובלים מתלישת שיער כפייתית יש קרחות נראות לעין.
לעיתים התלישה עלולה לגרום גם לדלקות בעור, שינוי צבע השיער או מרקמו באיזורים שנתלשו.
ההפרעה מסווגת כהפרעה קומפולסיבית, כלומר הפרעה הגורמת לכך שהאדם מתקשה לשלוט בדחף כלשהו למרות שאינו מעוניין בהכרח בביצוע הפעולה.
אצל רבים מהסובלים מתלישת שיער כפייתית התלישה היא רק חלק מהסיפור – לאחר שהם תולשים את השיער הם שוקעים בהתנהגויות המשך שונות כמו משחק עם השיער שתלשו, העברתו על השפתיים, יצירת כדורי שיער וכן הלאה.
חלק מהאנשים בולעים את השיער, תופעה הנקראת טריכופאגיה, העלולה לגרום לבעיות שונות במערכת העיכול ואף למוות במקרים קיצוניים.
לעיתים נדירות יחסית הסובלים מתלישת שיער כפייתית תולשים שיער גם מאנשים קרובים – בני זוג, הורים, אחים או אנשים אחרים. חלק תולשים שיער גם מחיות מחמד. כשילדים סובלים מאובדן שיער פתאומי ולא מוסבר, לעיתים תלישת שיער מהבובות חושפת כי מדובר בטריכוטילומניה.
המאפיינים של תלישת שיער כפייתית לפי ה-DSM (מדריך האבחנות הפסיכיאטרי האמריקאי) הם:
- תלישת שיער חוזרת הגורמת לקרחות או אובדן שיער ניכר.
- מתח לפני התלישה או במידה והאדם מנסה להתנגד לדחף.
- הקלה במתח או הנאה כשהתלישה מתבצעת.
- פגיעה בתפקוד בתחומי חיים שונים או מצוקה ניכרת כתוצאה מההפרעה.
- הסימפטומים אינם מוסברים טוב יותר על ידי מחלות או הפרעות פיזיות או נפשיות אחרות.
אחת הביקורות על הגדרה זו היא שאצל חלק מהסובלים מטריכוטילומניה התלישה נעשית באופן אוטומטי ולא מודע, והם אינם חווים עליה בדחף או הקלה בשל כך.
במחקר שנערך על ידי כרסיטנסון ועמיתים ב-1999, נמצא כי 17%-23% מהאנשים שהציגו מאפיינים קליניים של תלישת שיער לא ענו על הקריטריונים הנ"ל ולכן לא היו נחשבים כסובלים מטריכוטילומניה למרות שהם מבצעים תלישת שיער רבה.
תלישת שיער כפייתית – נתונים סטטיסטים
שכיחות
קשה להסיק על שכיחות ההפרעה באוכלוסיה, כיוון שרבים הסובלים ממנה מתביישים בה, מסווים את הקרחות ואינם פונים לטיפול, לפי רוב ההערכות הקיימות כיום, 1%-2% מהאוכלוסיה יסבלו מההפרעה במהלך חייהם, ועד 10% מהאוכלוסיה חוו אפיזודות של תלישת שיער כפייתית.
גיל פריצה
ישנן סברות שונות לגבי הגיל השכיח לפריצת תלישת שיער כפייתית, כיוון שילדים רבים תולשים שיער, אולם במקרים רבים אין מעקב ותיעוד שיכולים לגלות אם מדובר באפיזודה חולפת או בתחילה של הפרעה כרונית.
כיום מקובל לחשוב כי תחילת גיל ההתבגרות, בסביבות גיל 13, הוא הגיל השכיח ביותר לפריצת ההפרעה, אולם קיימים מקרים בהם גיל הפריצה הוא מוקדם או מאוחר יותר באופן ניכר, ויש תיעודים של תינוקות בני שנה או אנשים הנמצאים בעשור השביעי לחייהם בעת פריצת ההפרעה.
כריסטנסון ועמיתים הציעו סברה נוספת, לפיה כיוון שההפרעה פורצת פעמים רבות עם תחילת ההתבגרות המינית, תלישת השיער אצל גברים מתרכזת בזקן או שפם, וגילוח מפחית את עוצמתה.
הבדלי מין
אצל מבוגרים שכיחות ההפרעה בקרב נשים גבוהה עד פי שניים מבקרב גברים, ואילו בקרב ילדים אין הבדל בין המינים.
לפי אחת ההשערות ההבדל בשכיחות בין המינים אינו משקף את המצב האמיתי, אלא נובע מכך שלגברים יש יותר לגיטימציה להיות קרחים ולכן קל להם יותר להסתיר את ההפרעה והפגיעה בחייהם מינורית יחסית לפגיעה הנגרמת לנשים, כתוצאה, פחות גברים הסובלים מההפרעה מוטרדים ממנה ברמה שתגרום להם לפנות לטיפול.
הפרעות נוספות.
אנשים רבים הסובלים מטריכוטילומניה סובלים פעמים רבות מהפרעות נוספות. קיימים לכך שני הסברים:
- בעיה בהולכה העצבית של נוירוטרנסמיטורים (מוליכים עצביים) מסויימים במוח, שמחסור בהם קיים גם בהפרעות אחרות כמו OCD או דיכאון.
- תוצאות התלישה עלולות לגרום לירידה בדימוי העצמי, דיכאון, חרדה חברתית או חרדות אחרות או שימוש בסמים.
אנשים רבים הסובלים מההפרעה חוששים מביקורת חברתית בשל הקרחות או מכיוון שלא יצליחו להימנע מתלישה ליד אנשים, או חוו ביקורת בפועל. הפחד מביקורת גורם לחלק מהסובלים מההפרעה להסתגר ולהימנע ממצבים חברתיים רבים או לחוות סבל רב במהלכם, דבר המגביר את הסיכון להפרעות כמו דיכאון או חרדה חברתית.
סוגי טריכוטילומניה
תלישת שיער כפייתית אינה מתבטאת באופן זהה אצל כל הסובלים מההפרעה. ניתן לסווג לסוגי תלישה שונים לפי שני קריטריונים מרכזיים:
גיל פריצת ההפרעה
- פריצה מוקדמת – ההפרעה מתחילה בילדות, לרוב לפני גיל 5,התלישה אינה מודעת ומתבצעת כבדרך אגב תוך משחק בשיער, לעיתים קרובות בזמנים מסויימים כמו לפני השינה, ומשמשת להרגעה.לעיתים ההפרעה מופיעה בעקבות אירוע מסוים כמו לידת אח, מחלה או משבר במשפחה.תלישת שיער בילדות אינה אומרת שהילד יסבול מההפרעה בהמשך חייו, אצל ילדים רבים התלישה היא הרגל ילדות, כמו מציצת אצבע, ונעלמת מעצמה עם ההתבגרות. במידה והתלישה גורמת לסבל, פגיעה בתפקוד או נמשכת זמן רב, יש מקום להתייעץ עם מומחה בתחום בכל מקרה.חלק מאנשי המקצוע בתחום מתנגדים לראיית פריצה מוקדמת של ההפרעה בצורה זו, כיוון שרבים מהמבוגרים הסובלים מההפרעה, מתארים אפיזודות מוקדמות של תלישת שיער שעברו מעצמן או לאחר טיפול קצר.בהתאם, הם טוענים כי פשוט לא נעשו מספיק מחקרים העוקבים אחר ילדים שהתגברו על תלישת שיער לאורך חייהם, ומחקרים כאלו היו חושפים תמונה שונה מאוד, לפיה ההפרעה חוזרת שוב במהלך החיים אם אינה מטופלת באופן יסודי.
- פריצה בגיל ההתבגרות עד בגרות מוקדמת – תלישת שיער בגיל זה עונה לרוב על הקריטריונים שתוארו, במידה ואינה מטופלת מהלכה נוטה להיות כרוני והיא גורמת סבל ומצוקה רבים לאדם.
- פריצה מאוחרת – כשתלישת השיער מתחילה בגיל מאוחר יותר, לרוב היא אינה הבעיה המרכזית אלא סימפטום של בעיה אחרת כמו מתח וחרדה. במקרים אלו, כדאי לפנות קודם כל לטיפול בבעיה האחרת, כיוון שגם אם הטיפול בתלישת שיער כפייתית יהיה מוצלח, ההפרעה יכולה להתחלף באחרת.
מודעות
- תלישה מודעת – האדם נהנה מתלישת השיער, בין אם מהתלישה עצמה או ממשחקי המשך עם השיער. יש "פרס", שיכול להיות שערות עם מרקם או צבע מסוים (למשל שערות מפוצלות, מחוספסות, שורש אדום) או התנהגות ההמשך – למשל משחק עם כדור שערות.
- תלישה לא מודעת – האדם אינו מודע לכך שהוא תולש שיער אלא עושה זאת בהיסח הדעת, במעין טראנס, ומופתע לראות לאחר מכן את כמות השיער שתלש. התלישה מתבצעת פעמים רבות בזמן שהאדם עסוק בפעילות אחרת, למשל לומד או צופה בטלוויזיה.
תלישה זו נפוצה אצל ילדים, וכ-75% מהמבוגרים מדווחים שחלק מהתלישות שלהם עונות על דפוס זה, אצל מבוגרים החלוקה לפי רמת מודעות אינה חד משמעית, ואצל רבים רמת המודעות לתלישה משתנה במצבים שונים.
גורמים לתלישת שיער כפייתית
תורשה משחקת תפקיד חשוב בתלישת שיער כפייתית, אולם יש גורמים סביבתיים וגורמים הקשורים באדם שנמצאו קשורים לפריצת ההפרעה.
בין הגורמים הסביבתיים ניתן למנות מחלה או פציעה בילדות; מוות, מחלה או פציעה של בן משפחה; מעבר דירה; ניתוק מחברים או ניכור חברתי; תחילת לימודים; קשיים לימודיים או מתח בבית הספר; תחילת המחזור החודשי; גירושים של ההורים או פרידה חטופה מהם; לידת אח או אחות או תשומת לב גדולה יותר אליהם.
פציעה בקרקפת או נזק לשיער יכולים לגרום לתחילת ההפרעה, אולם תלישת השיער ממשיכה גם כשהגורם המקורי עבר.
עונש של תספורת או קרחת נמצא אף הוא קשור לפריצת טריכוטילומניה.
אצל מבוגרים תחילת תלישת שיער נמצאה קשורה להפסקת עישון או תחילת לימודים אקדמיים. חלק מהמקרים של פריצה מוקדמת של ההפרעה קשורים להתעללות מינית או פיזית, וחשוב לברר נקודה זו כשידוע שההפרעה פרצה בגיל צעיר.
חלק מהמטופלים מדווחים כי החלו בתלישת שיער דרך חיקוי של אדם קרוב, ילד או מבוגר, שראו אותו מבצע התנהגות זו. אחרים מספרים כי תלישת השיער החלה כשביקשו מהם לעשות זאת למטרה מסוימת, למשל כדי להביא דגימת שיער לבחינה במיקרוסקופ בשיעור טבע או ביולוגיה, או אחרי שסיפרו להם שאפשר להביע משאלה כשריס נושר.
במקרים אלו תחילת התלישה הייתה רצונית ומכוונות, אבל יצאה מהר מאוד מכלל שליטה.
יש צורך במחקר מקיף על הנושא על מנת לבדוק עד כמה אירועים מקדימים תורמים לפריצת ההפרעה.
בעוד שחלק מהמבוגרים מדווחים על אירוע או מצב מתח מתמשך לפני פריצת ההפרעה, רבים אינם מדברים על אירוע מעין זה.
בסקירת ספרות שנערכה על ידי החוקרים גרבר וארנדט ב-1993 נמצא כי רק ב-6.8% מ-310 המקרים שתוארו דווחו אירועים מקדימים.
רגישות לטקסטורות בטריכוטילומניה
אנשים עם טריכוטילומניה מגלים פעמים רבות רגישות למגע טקטילי בקצות האצבעות ונוטים לשחק עם חפצים קטנים, למרוט שמיכות, גדילים של שטיחים, לשחק עם דשא וכו'. החוקרים גולומב ומנסטו הציעו כי הגירוי העצמי החושי הכרוך בתלישה יכול לשמש כמגנון הרגעה עצמי והתפקיד המרגיע יכול להיות המוטיבציה המרכזית לתלישת שיער אצל ילדים.
במחקרים שונים, של כריסטנסון ומנסטו, נמצא כי למעלה מחצי מהסובלים מתלישת שיער כפייתית תולשים שערות עם מאפיינים מסוימים: עבות יותר, מחוספסות, בעלות קצוות מפוצלים או כל שוני חושי אחר.
כיוון שתלישת שיער יכולה להוביל לשינוי במרקם השיער, תלישת שערות בעלות מרקם רגיל יכולה להגדיל את מספר "שערות הפרס", המועדות יותר לתלישה. דפוס נדיר יותר, אך קיים, הוא תלישה לפי מראה, למשל שערה לבנה או שערה הנראית "לא במקום" מסיבה כלשהי.
טיפול בתלישת שיער כפייתית
אין מספיק מחקר בנושא, אולם כרגע נראה כי טיפול התנהגותי וטיפול תרופתי הן השיטות המועילות ביותר לטיפול בהפרעה. גם טיפול קוגניטיבי והיפנוזה יכולים להועיל.
טיפול תרופתי בטריכוטילומניה
הטיפול התרופתי מתבסס על משפחת תרופות הפועלות על מוליך עצבי בשם סרוטונין, לעיתים בתוספת מינון נמוך של תרופות הפועלות על מוליך אחר – דופמין.
טיפול התנהגותי
הטיפול מורכב ממספר חלקים: העלאת המודעות לתלישה על ידי טכניקות כמו רישום, דיווח או אף הבאת השערות שנתלשו לפגישה עם הפסיכולוג. הקניית הרגלים אחרים (היפוך הרגל – habit reversal) כגון אגרוף היד כשהדחף לתלוש מגיע. למידת כישורים המסייעים לא להיכנע לדחף לתלוש, למשל טכניקות הרפיה שונות.
טיפול קוגניטיבי
בטיפול זה האדם לומד לא להתייחס לתלישה כתופעת טבע שאין מה לעשות נגדה, ומתחיל לזהות גורמים המקדימים את התלישה.
על גורמים אלו נמנים גם רגשות ותחושות של האדם עצמו כגון שעמום, עייפות או מתח, וגם טריגרים חיצוניים כמו מראה, פינצטה, נהיגה ברכב או צפייה בטלוויזיה. הכרת רמזים אלו מסייעת להגברת המודעות לתלישה, וכשמשולבת עם טכניקות התנהגותיות, מגבירה את יכולת השליטה של האדם עליה.
היפנוזה
עשוייה להועיל בהרגלים כמו מציצת אצבע ותלישת שיער כפייתית. בשיטה זו המטופל תולש שיער בזמן שהמטפל משתמש בהיפנוזה כדי להגביר את היכולת שלו להתנגד לדחף, מגביר את הכאב או רגשות בלתי נעימים אחרים בתלישה, מלמד כישורי רגיעה או מגביר מודעות לתנועות התלישה.
ביבליוגרפיה:
Azrin, N.H,Nunn, R.G & Frantz, S.E. Treatment of hairpulling (Trichotillomania): A comparative study of habit reversal and negative practice training. Journal of Behavior Therapy and Experimental Psychiatry. 1980.
Christenson, G.A, Mackenzie, T.B & Mitchell J.E. Characteristics of 60 adult chronic hair pullers. American Journal of psychiatry, 1991.
Christenson, G.A, Pyle, R.L & Mitchell J.E. Estimated lifetime prevelance of trichotillomania in college students. Journal of clinical psychology, 1991.
Christenson, G.A & Mansueto,S.C. Trichotillomania: Descriptive characteristics and phenomenology. Chapter in the book "Trichotillomania", edited by Stein, D.J, Christenson G.A & Hollander E.. American Psychiatric Press, 1999
Stein, D.J, Christenson G.A & Hollander E. Trichotillomania. American psychiatry press, 1999
תיאום פגישה