שאלות ותשובות על אוסידי

שאלה ראשונה :

אחי אובחן כחולה OCD ולא מוכן ללכת לטיפול, הוא אומר שטוב לו לחיות ככה, אבל החיים שלו משותקים, הוא לא עושה כלום, לא עובד, התנתק מחברים, כמעט ולא יוצא מהבית.

חוץ מזה שאני דואגת לו, הוא גם גורר את כל המשפחה לזה איתו, לכולנו קשה לראות אותו ככה, והוא גם רוצה שנעשה דברים בדרך שלו ואנחנו מוצאים את עצמנו כמו אסירים בבית שלנו.

איך אפשר לגרום לכך שיבין שהוא חייב ללכת לטיפול כי אי אפשר ככה יותר?

תשובה לשאלה הראשונה :

אי אפשר להכריח אף אחד לפנות לטיפול, רק להסביר שוב ושוב מה התועלת בכך וכיצד ההפרעה פוגעת במשפחה כולה ולא רק בסובל ממנה.

כמו כן, אפשר להציע להגיע לפגישה אחת עם מטפל כדי להתרשם ממנו ומהטיפול המוצע ללא התחייבות להמשיך, חלק מהסובלים מההפרעה מתנגדים לטיפול בגלל אכזבות קודמות, מחשבה שאי אפשר לשנות את המצב, או פחד מהטיפול.

פגישה עם מטפל מנוסה יכולה לשפוך אור חדש על הנושא כך שהאדם כן יהיה מעוניין בטיפול.

במידה והסובל מאו סי די אינו מוכן לפנות לטיפול בשום אופן, רצוי שבני המשפחה יקבלו ייעוץ מפסיכולוג המומחה בטיפול ב-OCD.

אומנם הם לא סובלים מההפרעה, אך בהחלט אפשר ללמוד איך להגיב לאדם בדרך שתצמצם את ההתנהגות הכפייתית.

שאלה שנייה :

המחשבות שלי ממש מוזרות, אמרו לי שיש לי OCD, אבל אני פוחד שאני משתגע, מה לעשות?

תשובה לשאלה  השנייה :

ההבדל בין OCD לסכיזופרניה (הפרעה שמזוהה עם "שיגעון") אינו בתוכן המחשבות אלא בהתייחסות אליהן.

סכיזופרן מאמין בהם לגמרי, ואילו אדם עם או סי די יודע שאינן הגיוניות, אך אינו מצליח לקבל וודאות מוחלטת לגבי כך ולכן מבצע פעולות כפייתיות על מנת להסיר את הספק המטריד.

אחת האובססיות הנפוצות אצל אנשים הסובלים מ- OCD היא מחשבות טורדניות בנושא שיגעון.

אם אתה מוצא עצמך עוסק בנושא שוב ושוב ומנסה לוודא שאינך משוגע, הימנע ככל יכולתך משאלות נוספות בנושא כיוון שהן טקסיות ומחזקות את ההפרעה. בכל מקרה, פנה לטיפול או שתף את המטפל במחשבות אלו במידה ואתה נמצא בטיפול.

שאלה שלישית :

אני נמצאת בטיפול ב-OCD והפסיכולוג אמר שאני צריכה לקחת טיפול תרופתי ל – OCD אחרת הטיפול לא יצליח. אני לא רוצה לקחת תרופות, הוא צודק או שאפשר גם בלי?

תשובה לשאלה השלישית :

אין תשובה חד משמעית ומוחלטת לשאלתך. במקרים קלים של אוסידי אפשר להצליח בטיפול גם ללא טיפול תרופתי, בתנאי שיש לך מוטיבציה גבוהה לטיפול ואין גורמים בסביבה שמחזקים את ההפרעה.

במקרים חמורים יותר הטיפול יהיה קשה מאוד ללא תמיכה חברתית, סיכויי ההצלחה נמוכים וההסתברות לחזרת הסימפטומים גבוהה יותר מטיפול פסיכולוגי עם טיפול תרופתי. במידה ואת סובלת מרמה גבוהה של אוסידי, כדאי שתבדקי למה את מתנגדת לטיפול תרופתי, קיימים הרבה מיתוסים ו"עובדות" שגויות בנושא.

יתכן מאוד שאת נמנעת מקבלת טיפול שיכול לעזור לך מאוד בגלל אינפורמציה שגויה, לא חבל?

שאלה רביעית :

הבן שלי בן 6, עושה הרבה דברים שנראים לי כמו OCD: מתעסק הרבה בסידור הצעצועים שלו שוב ושוב, נוגע בכל העמודים שהוא עובר לידם ברחוב ועוד דברים בסגנון.

פעולות כמו השכבה לישון הופכות לסיוט כי הכל חייב להיות לפי סדר מסוים, השמיכה והכרית מסודרים בדיוק כמו שהוא רוצה, זה לוקח המון זמן ומעצבן אבל אם אני לא עושה את זה בדיוק כמו שהוא רוצה הוא מתחיל לצרוח ולא מפסיק עד שאני מתקנת. דיברתי עם פסיכולוגית והיא אמרה שזה גיל מוקדם מדי ל-OCD, אבל אני כבר לא יודעת מה לעשות…

תשובה  לשאלה הרביעית :

ילדים רבים מבצעים פעולות טקסיות שנעלמות עם הזמן, כשהם עוברים שלב זה בהתפתחות. גיל 6 הוא אכן גיל צעיר לפריצת OCD, כך שיש סיכוי לא רע שהדבר יעלם עם הזמן, אולם לא ניתן להבטיח זאת בוודאות, כיוון שיש מקרים של פריצה מוקדמת של OCD.

בכל מקרה, בין אם מדובר באוסידי או לא, נשמע שבנכם סובל ומשליט טרור בבית שגורם לפגיעה בך וסביר להניח שגם בבני משפחה נוספים.

גם אם לא מדובר ב-OCD, כדאי ללמוד איך להגיב להתנהגויות שאת מתארת, אחרת ילמד שצרחות ובכי משיגות את מבוקשו ויישם זאת בתחומים נוספים.

בשלב הראשון רצוי לפנות להדרכה הורית שתתן לכם כלים להתמודד עם הקושי ויכולה להפחית בצורה ניכרת את הבעיה או אף לפתור אותה לחלוטין.

במידה ואין די בכך והבעיה נמשכת, רצוי לקחת את הילד לפסיכולוג ילדים הבקיא בטיפול ב-OCD על מנת שיאבחן במה מדובר.

שאלה חמישית :

מה הטיפול הכי טוב ב-OCD?

תשובה לשאלה החמישית :

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) הוכח במחקרים רבים כטיפול היעיל ביותר ב-OCD. במקרים רבים לא די בטיפול CBT כשלעצמו ויש צורך בנטילת טיפול תרופתי המבוסס על תרופות ממשפחת SSRI, לעיתים בשילוב תרופות ממשפחות אחרות.