איך טיפול CBT עוזר ב- OCD?
עד עתה אין לעולם המחקר תשובה ברורה לשאלה מה המכניזם שגורם להיווצרות הפרעה טורדנית כפייתית.
עובדות שכן ברורות לנו מעולם המחקר מצביעות על גורמים גנטיים וביולוגיים, כגון מחסור במוליכים עצביים כמו סרוטונין באזורים מסוימים במוח, וידוע כי תקופות עומס ולחץ יכולות להיות הטריגר להתפרצות OCD אצל אנשים עם פוטנציאל גנטי לכך.
הגישה הקוגנטיבית בטיפול ב – OCD
במילים אחרות, אין מודל ברור ומשביע רצון שעונה על השאלה מה גורם ל OCD, אך די ברור שהתשובה כוללת מספר גורמים.
הגישה הקוגניטיבית התנהגותית מציעה מודל להבנת ההפרעה שאינו מבקש להסביר מהו הגורם להפרעה, אלא כיצד היא מתנהלת ומה מאפשר לה להתנהל.
לדוגמא, אנו מכירים דרכי חשיבה שמאפיינות אנשים רבים הסובלים מ OCD, כמו מיזוג פעולה ומחשבה (האמונה שאם חשבתי על אירוע כלשהי או על פעולה כלשהי – הגברתי את הסיכוי שהם יתרחשו במציאות).
צורך בשליטה על מחשבות (האמונה שאדם יכול לשלוט במחשבותיו ועליו למנוע מחשבות שליליות), תחושת אחריות מוגברת (למשל האמונה שאי גרימת נזק כמוה כעשיית נזק) וקושי גדול להתמודד עם חוסר ודאות או חוסר בהירות.
הגישה המנחה טיפול קוגניטיבי התנהגותי היא כי צורות חשיבה אלו מעודדות התפתחות OCD ומאפשרות להפרעה להמשיך להתקיים.
בחלק הקוגניטיבי של הטיפול – חוקרים את דרכי החשיבה של המטופל במטרה לראות היכן הם נוקשים מדי ולאמץ דפוסי חשיבה מאפשרים יותר.
במישור ההתנהגותי טיפול CBT – מבקש לשנות התנהגויות שנקיטה בהן מאפשרת ל- OCD להתפתח ולהחריף.
דוגמא: לכך היא העדפת פעולות שנותנות תחושת וודאות על פני פעולות פונקציונאליות.
למשל, אנשים הסובלים מ – OCD ומוטרדים מהאפשרות שידבקו או ידביקו אנשים יעדיפו לעיתים להימנע מלהיכנס לשירותים ציבוריים בגלל הפחד מזיהום, גם אם הם מאוד צריכים וגם אם השירותים נראים לאנשים אחרים נקיים.
כשאין להם ברירה, הם ינקטו בפעולות שינסו להבטיח להם מינימום חשיפה לגורמים מזהמים, דבר שעלול לגרום לפעולה ממושכת שבמהלכה ימשיכו להיות מוטרדים כל עוד לא יגיעו לתחושה שהבטיחו מינימום חשיפה לגורמי זיהום.
המרדף אחר הוודאות עלול לדרוש זמן רב ומאמצים נפשיים גדולים שלפעמים באים על חשבון דברים חשובים יותר.
בחלק ההתנהגותי של הטיפול קיימים שני חלקים מרכזיים : חשיפה ומניעת תגובת טקסית
- במניעת תגובה – הכוונה היא צמצום פעולות כפייתיות ככל הניתן.
- בחשיפה – הכוונה היא התמודדות ישירה ואקטיבית עם הדברים שגורמים לאדם מצוקה כדי לפתח סבילות אליהם.
שילוב טכניקות של חשיפה ומניעת תגובת טקסית מוביל לירידה ברמת המצוקה שהסובל מהפרעה טורדנית כפייתית חווה כשהוא נחשף לאובייקטים, מצבים או מחשבות שמובילים למצוקה.
לפי הגישה הקוגניטיבית התנהגותית דרכי חשיבה והתנהגויות כגון אלה תורמות להתפתחות ולצמיחה של ההפרעה.
במילים אחרות, אומנם יש מרכיב גנטי חזק בפריצת ההפרעה, אך לא הכל נתון ביד הביולוגיה.
שינוי דפוסי חשיבה והתנהגות יכולים לשפר את המצב באופן ניכר – ההפרעה אומנם לא תיעלם לחלוטין, אך היא כבר לא תתפוס מקום כה מרכזי בחיי האדם.
הדבר דומה לאדם הנוטה להשמנה – הוא לא יכול לשנות נטייה זו, אך הרגלי התזונה וההתעמלות שלו ישפיעו על מבנה גופו, ויהיה הבדל ניכר בין אדם שיתלה את הכל בגנטיקה, יאכל ללא הגבלה ולא יתעמל כי "מה הטעם" לבין אדם שיחליט לבנות אורח חיים בריא ומתאים עבורו.
בדומה לשינוי במבנה הגוף בהתאם לשינויים בהרגלים, מחקרים מראים כי טיפול קוגניטיבי התנהגותי מוביל לא רק לשינוי בסימפטומים הגלויים לעין אלא גם לפעילות גבוהה יותר של סרוטונין במוח, כלומר לתיקון חלקי בפעילות המוחית המובילה לקיום OCD.
תיאום פגישה