כיצד הורים עם OCD עלולים לפגוע בילדיהם

נושא "פופולארי" ל- OCD אצל הורים הוא השלמות של הילד.

לעיתים האובססיה הופכת לעיקר ומטשטשת את השאר כך שסכנות ממשיות, בין אם פיזיות, נפשיות, חברתיות או התפתחותיות, נדחקות לשוליים.

הזנחת נושאים אחרים וההשלכות של ההפרעה הטורדנית כפייתית על הילד עלולות לגרום לפגיעה חמורה בו, עובדה שהורים רבים הסובלים מההפרעה מעדיפים להתעלם ממנה.

כשעובדה זו מוצגת בצורה ברורה, חלק יתרצו תירוצים שונים על מנת לשמור על הטקסים, אחרים ילחמו בכל כוחם נגד ההפרעה כיוון שאינם מוכנים שההפרעה תפגע בילד כפי שפגעה בהם.

דוגמאות לנזקים פוטנציאליים ל OCD אצל הורים :

• סיכונים פיזיים –  עיסוק היתר בסיכון מזערי או לא קיים, מוביל לעיתים לכך שלהורה אין די פנאי ותשומת לב להשקיע באיומים מוחשיים יותר.כמו כן, הם "מחווירים" מול האיומים הטורדניים, ונראים לא ממשיים, למשל הורה שיהיה מוטרד באופן כפייתי מזיהום סביבתי יהיה עסוק בקירבה של הילד לטלפונים סלולאריים, חיפוש אחר חומרים מזיקים פוטנציאליים, במחשבה על מקור הצבע שעל המגלשות ועוד כשייקח את הילד לגן שעשועים (בעל כורחו), ולא ישים לב שהילד מתנדנד בצורה מסוכנת שעלולה לגרום לפציעתו.
• תפיסת העולם והעצמי –  תפיסת העולם והעצמי מתפתחות בשנים מוקדמות, והדרך בה הן התעצבו משפיעה על האדם במידה רבה בהמשך חייו.כשההורה מחפש ללא הרף סכנות, מזהיר את הילד מפני דברים רבים ושומר עליו בקפידה, הילד עלול לקבל תחושה שהעולם מסוכן, והוא שברירי ואינו בנוי להתמודד עמו.בטווח הקצר, תפיסות אלו עלולות לעורר פחדים רבים אצל הילד, לפגוע בקשרים חברתיים, למנוע ממנו לבצע פעילויות שונות ולפתח תחומי עניין  שיכלו להיות אטרקטיביים בעיניו אלמלא הפחד ולהפוך אותו לפגיע יותר לפתח הפרעות חרדה שונות או OCD.
• פגיעות להפרעות חרדה ו-OCD – תפיסת העולם כמסוכן והעצמי כפגיע ושברירי נמצאות בבסיס של הפרעות חרדה שונות, וכשהילד מקבל מסרים אלו מההורה, יש סיכוי לא רע שהוא יפנים תפיסות אלו, וכתוצאה, יהיה פגיע להפרעות חרדה בבגרותו.למרות של-OCD יש מרכיב ביולוגי חזק, לסביבה תפקיד חשוב בקביעת עוצמת ההפרעה במידה והילד יפתח אותה בהמשך חייו.אם ההורה נכנע לטקסים והופך את סביבתו לסביבת OCD, הילד ילמד דפוסים טקסיים בראשית חייו, וקיים סיכוי לא רע שינהג לפי דפוסים אלו גם אם לא יפתח את ההפרעה במלואה.במידה ויפתח את ההפרעה, סביר שינהג כמו ההורה, כלומר, ישקע לתוכה מבלי לנסות להתנגד.לעומת זאת, אם ההורה מתמודד בצורה טובה עם אוסידי ולא נותן להפרעה לנהל אותו, הוא מהווה מודל טוב עבור הילד במידה והוא יתמודד עם OCD בהמשך חייו.

  הילד ילמד ש- OCD הוא דבר לא נעים, אך שניתן להתמודד עמו, שיש לכך פתרון.

  במידה וראה את ההורה מתגבר, הוא יוכל להרגיש בנוח לבקש ממנו סיוע ולהרגיש אופטימי לגבי סיכוייו להצליח.

  בנוסף לכך שההורה יכול להוות מודל כשהתמודד בצורה טובה, ההתמודדות האישית מלמדת אותו טכניקות התגברות על ההפרעה, טכניקות שיוכל להקנות לילד במידת הצורך.

• פגיעה פסיכולוגית בילד. כשההורה עסוק ללא הרף בהתנהגויות כפייתיות והימנעויות יש לו פחות זמן ופנאי נפשי להשקיע בייחסיו עם הילד, והוא עלול להיות נוכח-נפקד, כך שהקשר עם הילד יפגע.

אינספור מחקרים פסיכולוגים ותיאוריות בתחום (וכמובן, היגיון פשוט) מדברים על חשיבות קשר טוב ליצירת "תשתית" פסיכולוגית שתתרום לבריאותו הנפשית של הילד במהלך חייו, וגם ההיפך נכון – קשר בעייתי הופך את הילד לפגיע יותר למגוון הפרעות, פגיעה בביטחון ובדימוי העצמי, ביכולת להיכנס לקשרים אינטימיים ועוד.

בנוסף לפגיעה בשל חוסר זמן או פנאי נפשי, התנהגות כפייתית המופנית לילד עלולה לגרום לכך שהוא יחשוש מההורה, יפתח טינה כלפיו ועוד.

דוגמא לכך הוא בן של אם עם אוסידי שהיה מגיב בהתפרצויות זעם לשאלות חוזרות וטלפונים תכופים אליו על מנת לבדוק שהוא לא נפגע.

חלק מהבנים להורים שניסו לגרור אותם לכפייתיות יכולים להגיב ב"דווקא" המתייחס ישירות לתוכן האובססיות (למשל הימנעות ממענה לטלפונים כשההורה מתקשר שוב ושוב או הזנחת הבריאות כשההורה מוטרד מנושא זה) או בצורה כללית יותר בהתנהגות מרדנית ושבירת נורמות בצורה שיכולה לסכן אותם או לפגוע בעתידם, למשל לקיחת סמים, בריחה מהבית, נשירה מהלימודים, התנהגות מינית פרועה ועוד.