חזק מלכלוך: OCD של זיהום
26.3.2019
ד"ר פרד פנזל*
לאחרונה הכתה בי ההכרה, כי אם אינני טועה, אין מאמרים שנכתבו אודות זיהום.
אולי זה נובע מכך שנושא זה כל כך מוכר, על פני השטח הנושא אינו מורכב: לכלוך, חיידקים, שטיפות – מה יכול להיות פשוט מכך?
אולם כשאנו בוחנים את הנושא לעומק, הוא מורכב יותר.
ראשית, זיהום נחלק לשני חלקים:
- אובססיות לגבי זיהום.
- וטקסים הנוגעים לזיהום.
נבחן את הפחדים האובססיביים בנושא זיהום
מחשבות טורדניות לגבי זיהום
זיהום אינו מוגבל ללכלוך, חיידקים ווירוסים, וכולל, בין היתר, את הנושאים הבאים:
- הפרשות גופניות (רוק, צואה, שתן, נזלת, זיעה ועוד).
- דם.
- זרע.
- אשפה.
- כימיקליים.
- זכוכיות שבורות.
- חומרים דביקים או שומניים.
- אנשים הנראים חולים או לא נקיים.
- מזון מקולקל.
- סבון.
- עופרת.
- אסבסט.
- בעלי חיים.
- חרקים.
רשימה זו אינה סופית כמובן, אין סוף לדברים שנחשבים מזוהמים בעיני אנשים הסובלים מ-OCD.
למיטב נסיוני, הייתי מעריך כי פחד ממחלה מסוימת הוא הנושא המוביל – בעשורים האחרונים המחלה הייתה סרטן, וכיום נראה שהיא הוחלפה על ידי איידס.
אספקט בלתי רגיל של חומרים הנחשבים מזוהמים הוא שכמות קטנה מאוד שלהם יכולה לזהם איזורים נרחבים.
חלק מהסובלים מ-OCD מאמינים שכמות קטנה מאוד של החומר יכולה איכשהו להתפרש ולזהם חדרים שלמים, או אפילו את כל רכושם.
יש גם קטגוריה של פחדים מסוג יותר מוזר ומיסטי, שכוללים בין היתר מחשבות, מילים, שמות (למשל שמות של מחלות, נכויות או אנשים הסובלים מהן או אנשים שנפטרו), מקומות שקרו בהם דברים רעים, תמונות מנטאליות, אנשים שמנים או לא מושכים, צבעים, מזל רע.
ניתן לראות שאין היגיון בפחדים אלו, האמונה היא כי שמות, מושגים או תכונות של אנשים מסוימים יכולות לעבור באורח קסם פשוט על ידי חשיבה עליהם או הימצאות בסביבתם. אובססיות אלו יכולות להיות מגבילות באותה המידה כמו האובססיות ברשימה הקודמת.
יש קטגוריה נוספת הכוללת דברים אמורפיים יותר למשל, חלק מהסובלים מההפרעה חוששים לגעת ברצפה, בקרקע מחוץ לביתם או בכל חפץ אחר הנמצא ברשות הציבור.
כששואלים ממה הם חוששים, הם עונים "אני לא יודע, זה פשוט מרגיש לי מלוכלך".
יש גם מקרים בהם לאדם יהיו מחשבות טורדניות לפיהן אדם אחר מזוהם בדרך כלשהי, למרות שהסובל מההפרעה לא יוכל להגדיר בדיוק מדוע.
ניקיון כפייתי וטקסים נוספים
הטקסים הם הביטוי ההתנהגותי הברור לפחדים, הם יכולים לכלול כל פעולת התגוננות שהאדם מבצע כדי להימנע מזיהום או להסיר אותו.
טקסים מסוג זה יכולים לכלול שטיפת ידיים מופרזת או טקסית, ניקוי וחיטוי חפצים, זריקת חפצים, החלפת בגדים תכופה, יצירת איזורים "נקיים" או איזורים שאסור לאחרים להיכנס אליהם, הימנעות ממקומות או חפצים.
טקסים נוספים הם בדיקות חוזרות של האדם או שאלות לאחרים על מנת לוודא שאינו מזוהם.
הסובלים מאוסידי זה יבקשו לעיתים מאחרים לבדוק איברים שהם אינם יכולים להגיע אליהם או לראות אותם, או עצמים שאינם יכולים להתקרב אליהם. חלק אפילו יעשו רשימות של דברים שהם חוששים שקרו בעבר, כדי שלא ישכחו מידע זה.
במהלך הניסיון לשמור על ניקיון ולצמצם טקסים, חלק מהסובלים מההפרעה יצרו שני עולמות נפרדים – אחד מלוכלך ואחד נקי.
כשהם מזוהמים הם ינועו באופן חופשי בעולם ונוגעים בכל, כיוון שהכל מזוהם בכל מקרה. אין צורך לנקות או להימנע מדבר. הבגדים שהם לובשים באותו זמן צריכים להית מזוהמים אף הם.
העולם המלוכלך כולל לעיתים קרובות את כל העולם שמחוץ לביתם, ויכול לכלול גם חלקים מביתם או מקום עבודתם.
ההפרדה יכולה להתרחב למכונית מלוכלכת, שינהגו בה רק כשהם נוסעים לאיזורים מלוכלכים.
הם יכולים לתפקד באופן חופשי גם בעולם הנקי שלהם, כל עוד הם נכנסים אליו כשהם נקיים, ונשארים נקיים.
העולם הנקי הוא לרוב מצומצם באופן ניכר מהמלוכלך, ולרוב מוגבל לאיזורים מסויימים בבית או בעבודה של האדם. האדם יכול להחזיק גם במכונית נקייה, שהוא נוהג בה רק כשהוא נקי. עולמות אלו מתקיימים לעיתים זה לצד זה כמו יקומים מקבילים שלא יפגשו לעולם.
בסוגים מסטיים של זיהום הפיתרון יכול להיות טקס ניקיון מיסטי, שנועד לסלק את המחשבה, השם, התמונה או המושג הבעייתיים.
בין הטקסים ניתן למנות אמירת מילים מיוחדות, תפילה, חשיבת מחשבה הופכית או מחשבות טובות על מנת לבטל את המחשבות המאיימות או עשיית פעולות בסדר הפוך, לעיתים, הרחצות והשטיפות הרגילות יכולות להיות חלק מהטקס המאגי.
ה"רוחצים", כפי שהם מכונים, מבצעים ככל הנראה את הטקסים הבולטים ביותר לעין מכל האנשים הסובלים ממחשבות טורדניות בנושא זיהום.
אין זה דבר נדיר עבורם לשטוף ידיים 50 פעמים ביום או יותר.
במקרים חמורים, הם יכולים לשטוף ידיים 200 פעמים ביום. אורכן של מקלחות יכול להיות שעה או יותר, ולהגיע ל-8 שעות או יותר במקרים חמורים.
"רוחצים", מן הסתם, משתמשים בכמויות גדולות של סבון ומגבות נייר. תכשירי חיטוי עם אלכוהול, סבונים מחטאים ומגבונים לחים זוכים לפופולאריות אף הם.
הידיים שלהם הופכות לאדומות, סדוקות ומדממות פעמים רבות.
עבדתי עם אנשים ששפכו חומר מלבין ישירות על ידיהם וגופם, דבר שגרם לכוויות כימיות.
רחצות ושטיפות כפייתיות הן מאמץ עקר בסופו של דבר, כיוון שההקלה מהמצוקה נמשכת רק עד שהאדם בה במגע עם אובייקט אחר שהוא רואה כמזוהם.
הרחצה יכולה להיות טקסית במקרים מסוימים, ועליה להתבצע בהתאם לכללים מדוייקים, כשכל סטייה מהם גורמת לרוחץ להתחיל מההתחלה.
ספירה יכולה להיות חלק מטקס הרחצה, ונועדה לוודא שהכל נעשה במשך זמן ממושך מספיק, או שהאדם חזר על הפעולה מספר פעמים מסוים.
כדי להפחית בשטיפות וברחצות, חלק מהסובלים מאוסידי משתמשים במגבוני נייר, שקיות או כפפות חד פעמיות כשהם נוגעים בחפצים.
בחלק מהמקרים, בני משפחה של הסובל מ-OCD נגררים לרשת של הטקסים.
הם נאלצים לתת אישורים, לנקות חפצים שהאדם לא יכול לגעת בהם, לבדוק את מידת הניקיון של הסובל מההפרעה או הסביבה, או לגעת בדברים שהוא רואה כמזוהמים.
עזרה זו, כמובן, אינה באמת עוזרת, כיוון שהיא רק נועלת את הסובל מההפרעה עוד יותר בתוכה ומגבירה את חוסר האונים.
עזרה זו מובילה גם להתמרמרות וריבים, כשבני המשפחה מרגישים שכופים עליהם דברים וחייהם מוגבלים. הדבר נכון במיוחד אם בן משפחה נתפס כמקור זיהום.
כדי לסבך את תמונת הזיהום עוד יותר, אנשים עם OCD נוטים להיות לעיתים עם אחריות יתר, והניקיון הכפייתי יכול לפנות גם לכיוון זה.
במקרה זה, במקום לפחד מלהיות מזוהם, הסובל מההפרעה פוחד להדביק אחרים.
סוגי הזיהום שהאדם יכול להעביר זהים לסוגי הזיהום שאנשים עם אוסידי חוששים להידבק בהם, וכך גם ההימנעויות והטקסים. הפחד הוא לא רק מלפגוע באחרים, אלא גם מהצורך לחיות עם האשמה. לחלק מהסובלים מ-OCDשל זיהום יש את שני הפחדים בו זמנית.
טיפול ב- OCD של ניקיון וזיהום
אחרי שכיסיתי בקצרה נושא מורכב זה, השאלה היא מה עושים אפשר לעשות עם בעיות אלו? לאלו מכם שיש ידע על OCD התשובה ברורה, טיפול התנהגותי, ויתכן שגם תרופתי.
טיפול התנהגותי יתבסס על חשיפה ומניעת תגובה, טיפול זה מעודד את האדם לבוא במגע עם כמויות גדלות של מה שהוא רואה כמזוהם, תוך התנגדות לבדיקות, רחצות, הימנעויות או טקסים מאגים. כשהם נשארים עם המצוקה, הסובלים מההפרעה לומדים את האמת – לא קורה להם דבר כשהם מתעמתים עם מקור הפחד, ולפיכך, המאמצים שלהם להישמר הם עקרים.
בסופו של דבר הם לומדים למזג בין העולם הנקי למלוכלך, כשהם מפסיקים להגן על עצמם. הם גם לומדים לקבל שתמיד יש סיכון כלשהו בחיים שאי אפשר לבטל, ובכל זאת אפשר ליהנות מהחיים ולחיות אותם בחופשיות. הם רואים שבמהלך הניסיון לבטל את הסיכון, הם ביטלו למעשה את יכולת התפקוד העצמאית שלהם.
אני אוהב להגיד למטופלים שלי "כשהכל מזוהם, שום דבר לא מזוהם".
מפגשים טיפוליים הם כמו ניסויים קטנים, הבוחנים את התיאוריות של המטופלים על הסיכון הנשקף להם מגורם הזיהום הספציפי. הטיפול נתפר באופן אינדיוידואלי ומתייחס לסימפטומים של האדם ולקצב ההתקדמות המתאים לו.
אם קשה מדי להתמודד עם חומר או מצב בפעם אחת, מגיעים אליו באופן הדרגתי.
חלק מהמטופלים יכולים לגעת רק בחפץ שנגע ב"גורם הזיהום" ולא בו עצמו, ורק בהמשך הטיפול נוגעים בדבר עצמו. המשפחה וההורים מונחים לא להשתתף בטקסים של האדם ולא לתת אישורים או לענות לשאלות חוזרות. לא מאלצים אף אחד לעשות שום דבר בניגוד לרצונו, והחשיפות לא מתבצעות בהפתעה.
יש צורך בעבודה קשה והתמדה, אולם במשך הזמן ובעזרת עבודה עקבית, עוצמת ההפרעה פוחתת, עד להחלמה.
כיוון ש- המקור של OCD הוא ביוכימי, תרופות מסייעות מאוד לעיתים קרובות, אני מאמין שיש לראות בתרופות אמצעי המסייע לטיפול קוגניטיבי התנהגותי.
שילוב הטיפולים הוא אפקטיבי יותר מכל אחד מהם לחוד.
משפחת התרופות המרכזית שמשתמשים בה לטיפול ב-OCD נקראת SSRI, ופעולתה מגבירה את הנוכחות של מוליך עצבי בשם סרוטונין, המשחק תפקיד חושב באוסידי.
תרופות ממשפחה זו כוללות בין היתר פריזמה (פרוזאק), ציפרלקס, ציפרמיל, אציטלופראם, סרוקסט ועוד.
אם אתם סובלים מ-OCD של זיהום, או מכל ביטוי אחר של הפרעה טורדנית כפייתית, אני מציע שתפנו לעזרה.OCD היא הפרעה כרונית, כלומר, אין לה תרופה, אולם יש החלמה מההפרעה ורבים מגיעים למקום זה. עם הטיפול הנכון תוכלו לחיות חיים נורמליים, ולהגשים את מלוא הפוטנציאל שלכם.
תיאום פגישה